פסח

30 יום לפני הפסח לומדים הלכות פסח.
חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים.
לכל אדם יש גלות מצריים וכל שנה אנו עוברים את אותו מהלך בנפש.

כל הסיפור של יציאת בני ישראל ממצריים, הוא תאור של מסע רוחני, מסע שעובר כל אדם שמתחיל לצאת מהחושך ומהקליפות בתוכם הנשמה שלו נמצאת. חושך וקליפות אלו הם אותם כוחות רוחניים שליליים שנאחזים באדם. רצונות שליליים.
האדם נולד עם "רצון לקבל" (אגואיזם) זה חומר הבריאה. אם אדם משתמש ברצון זה על מנת לקבל לעצמו בלבד (בתור בוגר) הופך חומר זה לקליפה.
אם הוא מתעל את "הרצון לקבל" על מנת להשפיע (לתת) לאחרים – הוא רוצה לקבל אבל יש לו מטרות של השפעה – הופך חומר זה לכלי קיבול לאור אינסופי. לכן התינוק נולד עם רצון לקבל לעצמו בלבד (שורש).
במשך שנות גידולו הוא מפתח את "הרצון לקבל" הזה למקסימום באופן טבעי, ועם קבלת עול, מחויבות, וגבולות הוא מתחיל להתאמן בהפיכת
"הרצון לקבל" להשפיע. (ילד שקיבל בתור ילד, משפיע בתור בוגר, ילד שלא קיבל בתור ילד, ההשפעה שלו אגואיסטית בתור בוגר). אם אדם לא הופך את "הרצון לקבל" לעצמו שיהיה על מנת להשפיע, הקליפה חוסמת את כל השפע שמגיע לכלים.

זו הייתה המציאות של בני ישראל לפני שיצאו ממצריים. הארת יציאת מצריים מתקיימת כל שנה בליל הסדר.
ההארה הזאת מקלפת את הקליפות בבת אחת ומאפשרת השתוקקות לאור נקי של הנשמה.
למחרת חוזרים לדרגה הקודמת ומתחילים בצעידה בת ארבעים ותשעה ימים, עד לקבלת התורה ביום החמישים – חג שבועות.

ימים אלו הם ימים של עבודה ובניין. מה שנותן לנו את הכוח לעשות זאת, זו ההארה שהייתה לנו ביום הראשון. ליל הסדר.
הסיפור של יציאת מצריים הוא סיפור של כל אחד מאיתנו, איך כל אחד יכול לצאת מהקליפה, מהחושך, מהתדמית, מהגאווה, מהפחדים ולעמוד מול תאוות שמשתלטות. חשכת הגוף. הגוף מושך את הנשמה למטה לתוך החומר.

ידוע שהיו 4 גלויות:

• תוהו – גלות מצריים – כ- 400 שנה.
• בוהו  – גלות בבל – 70 שנה.
• חושך – גלות יוון שהחשיכו עיניהם של ישראל מן התורה.
• תהום – זו גלות אדום. הגלות האחרונה.

הגלות של העת הזאת – איננו יודעים מתי סופה.  היא תלויה בעבודה הרוחנית שלנו.

"אחישנה בעיתה".

אחישנה – מעשים שלנו. עבודה רוחנית.
בעיתה – בזמן שלה. אם לא תהייה עבודה,
יבואו ייסורים שממרקים את הגוף. מזככים.
שיעבוד מצריים דבר רע וקשה מאוד. לא אנושי.

גלות פיזית וגלות רוחנית – הסתלקות הבורא. חושך גמור. לכל זה יש מטרה – כל אדם פרטי עובר את כל מה שעם ישראל עובר, מסעות מצריים, מסע רוחני מחושך מצריים. ממצב של נשמה מעורפלת בתוך קליפות, ועד יציאה מהחושך לאור.
בזמן המסע של בני ישראל הם עברו ניסיונות קשים ועצומים. במדבר אין חיות (ויטליות) אין אוכל. ה-מן הוא לחם אבירים.
לחם רפואה שלא היה לו פסולת.

עם ישראל דומה לגפן וזית:

גפן – דורכים אותה ברגליים בגת ועושים ממנה יין. תחילתו של  דבר נמוך וסופו שמקדשים עליו. התסיסה מנקה כל דבר, מוציאה את הפסולת מהיין. מהאדם יוצאת אישיות אמיתית, רק אם זה יין משמח.
זית – הפוך. שמן טוב לזיכרון. מכניס את הטוב פנימה – התבוננות.
גפן – פסולת החוצה.
זית – מכניס פנימה.
ככל שדורכים כותשים ומזככים יותר כך יוצא בסוף דבר משובח ומחוזק יותר.
גלות כמוה ככתישה. צריך לדעת שמטרת הגלות לברר בין טוב ורע. להוציא את הפסולת החוצה.
אם פוגמים במקום מסוים, צריך ללכת לאותו מקום לתקן.

כשמראים לאדם מה הוא צריך לתקן – זו זכות.
אדם רוחני הוא זה שמכיר את הרע בקרבו.
מצריים זה רע למרות שחושבים שזה טוב (סיר הבשר). מצריים גלות של תרבות חיצונית ללא חוקים.
פרעה חוסם את המעבר בין המוח ללב.
חושב עצמו צדיק בעל מחשבות טובות, אבל בקרבו לב של רשע. פרעה באדם – מחשבות דמיונות, אשליות, גאווה, רגשי גדלות.

הדיבור הוא הדבר החזק של האדם.
כשאדם נכנס לגלות מצריים כוח הדיבור מסתלק ממנו. הוא יורד מרמת "מדבר".
(דומם, צומח, חי, מדבר).

15 שלבים בליל הסדר – יוצאים מאלם לדיבור, מעיבור ללידה. כל שנה חוזר אותו מהלך לידת נשמות, שבעה ימים של פסח יציאה מחושך לאור.

בפסח ניתנת לנו האפשרות של היציאה מן הקליפות על ידי אורות גדולים מאוד, המתגלים בבת אחת ושורפים את הקליפות. בדרך כלל  גילוי ההארה נעשה בהדרגה, שלב אחר שלב, אולם פסח נקרא פסח על שום הפסיחה. פוסחים על כל המדרגות בבת אחת ומתגלה אור גדול. כשמתגלה האור הגדול, לקליפות כבר אין מקום לאחוז.
כשיש אור אין קיום לחושך. אז חווים בבת אחת יציאת מצריים.
חמץ – בל יראה ובל ימצא.
אפילו לא נמצא אדם בביתו בחג, ביתו צריך להיות נקי.
המצה בפסח נקראת לחם רפואה. היא מסמלת בפנימיות של האדם את יצר הטוב, והחמץ מסמל את יצר הרע. כל עניין יציאת מצריים זה לידת נשמות. לכן אוכלים שבעה ימים מזון שמתאים לנשמה. מצה מחברת את האדם לשורש ההוויה שלו, משם הוא יונק שבעה ימים.
הדבר המזין ביותר לאדם – זו החיטה, לחם סועד את הלב וממלא אותו בהארה, לכן יש ללחם ברכה מיוחדת, חיבור שמים וארץ.
היין הוא המשקה הכי חשוב. לכן בפסח אוכלים מצה ושותים ארבע כוסות יין.
קמח – דין. מים – חסד.

ישנם ארבעה יסודות שפועלים בנפש האדם בצד החיובי ובצד השלילי:
אש – כעס. אש שורפת ואש מחממת.
אויר – זה דיבורים מיותרים, בטלים, פטפוטים, מלמלה – רוחניות – גבורות.
מים – מצמיחים תענוגות, הנאות, סיפוקים – חסדים.
אדמה – קיבעון, עקשנות, עצלנות.
מצה – ערבוב של קמח ומים. להכניס לדין חסד, נותן לו להתרחב ולהתפשט. אם מתפשט יותר מדי, זה חמץ – אגו. לכן תוך 18 דקות צריך להכניס לאש, שנפסיק את ההתרחבות. אם איחרנו הערבוב תופח. אם עשוי נכון מקבלים את כל הכוח של החיטה בקדושה.
מצה מחסנת את האדם מבחינה פנימית רוחנית לכל השנה להתמודד עם הקליפות – אגו.
מצות – עדיף שהמצה תהייה שמורה לפחות ללילה הראשון, ליל הסדר.
מצה שמורה – שהחיטה הייתה בשמירה מזמן קצירתה ושלא באה במגע עם מים, ושמורה

מהצד האחר – מהקליפות.

הבית  – חשוב להכין אותו נקי מחמץ. גם הבית הפנימי וגם החיצוני. הבית הוא חלק מהנשמה. הכוח והמעשים של האדם משפיעים על הבית, והבית מכיל את יושביו.
דירה מלשון – דיר. לדור.
בית – אותו חלק רוחני שהוא היכל הנשמה.
אדם שהולך לקבל את האור של פסח, חייב להיות נקי וזך בכל הרבדים בעיקר מגאווה, תדמית, אגו, תאוות ולהאמין שאפשר להשתנות.
צריך מאוד להיזהר בחודש ניסן ובפסח לא ליפול לכעס, כי אש שולטת בחודש הזה. לתעל את האש לבירורים והתבוננות.
מדובר בשינוי עצום בנפש האדם, נותנים לאדם על פי הכלים והעבודה שלו.
אין כפיה ברוחניות. אין אור בלי כלי.

ביעור החמץ – השריפה שלו לאור הנר. נוהגים לקחת עשר פיסות של חמץ (לחם, פיתות) ולפזר בבית. בעל הבית בודק ומישהו אחר מבני הבית מפזר. נוטלים ידיים לפני, ובלי דיבורים בזמן הבדיקה-הביעור.
פיסות החמץ מסמלות עשר ספירות מצד הרע. אנו הולכים לבער מתוכנו את כל הפסול הרע והחמץ לאור הנר, הנר זו נשמת האדם. לנר יש את האור המושלם ביותר. הוא מאיר בצורה אחידה והקרניים שלו שוות. הוא מאיר עד המקום החשוך והעמוק ביותר. זהו רמז שהאדם יכול להאיר בתוכו עד המקומות השפלים והנסתרים ביותר. עצם הטקס מאיר את פנימיות האדם. למחרת בבוקר צריך לשרוף את הכול. ומשעה שישית אסור לאכול חמץ.
הכוונה הפנימית של ביעור חמץ – הוצאה של הקליפה מהאדם. מוציאים עשר קליפות כוחות טומאה שמכסים את כוחות הקדושה.
המטרה של 10 מכות מצריים הייתה להוריד את הכיסויים מעשר מאמרות (לא נראה דבר השם שם בגילוי). דבר השם מכוסה ומכוח של הכיסוי יונק פרעה. זה נקרא כישוף. פרעה מחזיק בעשר קליפות של טומאה. כדי להכניע את פרעה צריך עשר מכות כדי לגלות את עשר הספירות של הקדושה.

ביטול וביעור חמץ – "צא מתוכי" – זו הכוונה של האדם.

הכנות לליל הסדר:

• מקום ישיבה עם יכולת הסבה.
• יין אדום מבושל ל- 4 כוסות.
• קערה עם סימנים.
• שלוש מצות שמורות. שלושת המצות כנגד – חכמה. בינה. דעת.

זרוע                                                         ביצה

חסד                                                         גבורה

מרור

תפארת

חרוסת                                                       כרפס   

נצח                                                             הוד

 חזרת

יסוד

זרוע – בזרוע נטויה הוציא הבורא את ישראל ממצריים. ביד רמה.
ביצה – תכונתה המיוחדת: שככל שמבשלים אותה יותר כך היא מתקשה.
יותר. סמל לעם ישראל, כמה שמענים אותו יותר – מתחזק. ייסורים ממרקים.
מרור – להפוך את הרצון לקבל לעצמנו בלבד – אגואיזם, לקבלה על מנת
להשפיע לאחרים (לתת). בתחילה מר, אחרי לעיסה מתוק. היכולת להפוך את הטבע ממר למתוק.
חרוסת – היא זכר לטיט ואותה טובלים ביין אדום זכר למכת הדם. לזכור שנצח ישראל לא ישקר.
כרפס – טובלים את הכרפס במי מלח וכך ממתקים את הדינים. הופכים אותם לחסד.
חזרת – היא יסוד. היסוד כולל בתוכו את כל החסדים. לכן משתמשים בחזרת לכורך, רמז שהיסוד כורך בתוכו את כל החסדים.
קערה – מלכות. זה כלים. הקערה משמשת ככלי והמלכות היא כלי הקיבול של כל הספירות. נוהגים לפרוש מפית בין כל מצה ומצה, כי כל מצה היא בפני עצמה.
המפית המכסה את הקערה – כתר.

כל עניין הסדר – להתנהג כבני מלכים ובני חורין. למזוג יין לכוס אחד לשני. השתייה צריכה להיות
בהסבה לצד שמאל (נטייה לצד שמאל), להכניע את השמאל – הקליפות, פרעה.

15  שלבים בליל הסדר – כנגד אורות החכמה.
אור עליון למעלה מהדעת שלנו –לידה.

קדש – קידוש על היין.
ארבע כוסות יין אדום – ששותים בליל סדר,
כנגד ארבעה חלקים במוח: כתר, חכמה, בינה, דעת.
כדי להסיר ארבע קליפות – קליפת נוגה:

ענ ן  כבד.
רו ח  סערה.
א ש  מתלקחת.
(נחש)

רחץ – נטילת ידיים (בלי ברכה).
כרפס – ייקח כרפס ויטבול במי מלח.
יחץ – לוקחים מצה אמצעית וחוצים אותה לשניים. החלק הגדול לאפיקומן והחלק השני נניח בין שתי המצות. אפיקומן – קינוח. זכר לקורבן פסח.
מגיד – קריאת ההגדה שהיא סיפור יציאת מצריים. צריך לקרוא בקול. פסח – פה שח. דיבורים של חיים ופרעה – פה רע. עצם קריאת ההגדה פועלת בנפש האדם.
הא לחמנייא – לחם של עניים. אוכלים מעט ושובעים. עם שלם עבדים לפרעה ולא זוכרים את האבות שלהם.
כל דיכפין – מי שהכין את הכלים שיבוא ויאכל. מי שצמא ורעב לרוחניות וגדלות.
כל דיצריך – גם מי שלא הכין את הכלים יוכל לקבל את ההארה של ליל הסדר.
רחצה – נטילת ידיים. מברכים על הנטילה.
מוציא מצה – מוציא לחם מן הארץ. ואחר כך על אכילת מצה. לאכול שני.
כזית מהמצה. העניין באכילה הזאת שצריך לאכול בחיפזון בארבע דקות.
לאכול בהסבה לשמאל.
מרור – חסה. שני קלחים של חסה.
כורך – לוקחים את החסה ושמים בין שתי מצות – כזכר למקדש.
שולחן עורך – סעודה. אוכלים ושותים.
צפון – אפיקומן אוכלים כזית מן הפרוסה הצפונה לאפיקומן
האוכל האחרון בסעודה (קינוח) לזכר קורבן פסח.
ברך – ברכת המזון.
קונים את מידת הזריזות בליל סדר.
הלל – שיר הלל לבורא.
נרצה – חסל סידור פסח כהלכתו.